החלטה בתיק ת"ט 16396-03-12

1.         בפניי התנגדות לביצוע שטר, שהוגשה ביחס לשטר חוב על סך 803,371 ש"ח.

בידי המשיבה שני שטרי חוב -

הראשון מיום 25.7.07 (תיק 16514-03-12) ועליו חתום לכאורה המבקש מנחם שלי, יחד עם חייבים נוספים, אשר אינם צד לבקשות שבפניי;

השני מיום 4.9.11 (תיק 16396-03-12) ועליו חתומים לכאורה שלושת המבקשים שבכותרת.

2.         דיון בבקשות התקיים בפניי ביום 15.1.13.

            במעמד זה נחקרו המצהירים והצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

3.         טענת כל המבקשים היא, כי הם אינם חתומים על שטרי החוב, וכי החתימות המיוחסות להם - מזויפות.

            החקירות הנגדיות לא הביאו לקריסת טענות אלו.

            בנוסף טוענים המבקשים, כי יתרת החוב של חברת "תנובותינו בעמק (2005) בע"מ", אשר רכשה מהמשיבה דלק והיא החייבת העיקרית, אינה כסכום התביעה, אלא בסכום שאינו עולה על 450,000 ש"ח. לטענת המבקשים, כל המסמכים הנחוצים להוכחת טענתם זו מצויים בידי מפרק החברה, ואינם בידי המבקשים.

4.         המבקשים הוסיפו וטענו, כי עיון בשטרי החוב מעלה סימני שאלה רבים באשר לנכונותם. לטענתם, בשטר החוב משנת 2011 נרשם כי המועד לתשלום על פיו הינו בחודש אפריל 2011, שעה שתאריך חתימת השטר - בספטמבר 2011, ואין בדבר היגיון.

            ביחס לשטר משנת 2007 נטען, כי מועד הפירעון - בשנת 2011 - אינו הגיוני, וכן כי בעוד שבראש השטר נרשם כי הוא נערך ביום 25.7.07, הרי שבתחתית השטר, במקום שבו נציג המשיבה מאשר את החתימות, נרשם תאריך 27.5.07.

            אקדים ואציין, כי אינני סבורה כי יש בטענות אלו דווקא כדי להקנות למבקשים רשות להתגונן, או כדי להצביע על אי אמינות שטרי החוב.

            בשטר מ-2007 נראה כי ה"סתירה" בין המועד שבראש השטר לבין זה שבתחתיתו אינה אלא טעות סופר (החלפת הספרות של החודש והיום - 25.7 או 27.5), ואילו בשטר משנת 2011 המועד אליו מתייחסים המבקשים כחודש אפריל הינו למעשה חודש נובמבר (הספרה 11, גם בשנה וגם בחודש, נראית כמו הספרה 4, אך למעשה נראה כי אכן מדובר בשנת 2011, ובחודש נובמבר).

            בשני המקרים ברור, כי מועד הפירעון מולא על ידי המשיבה, בסמוך להגשת השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל (כפי שהמשיבה גם מילאה את סכום החוב בשטרות, נכון לחוב שהיה קיים, לשיטתה, באותה עת).

4.         המשיבה מתנגדת למתן רשות להתגונן.

            לטענתה, טענת הזיוף של המבקש מר מנחם שלי, ביחס לשטר משנת 2007, נסתרת על ידי חוות הדעת של המומחית מטעמו, בה היא מציינת, ביחס לחתימתו על אותו שטר, כי " בסבירות גבוהה שאכן מנחם הוא זה שחתם על המסמך" (סעיף הסיכום של חוות הדעת). לטענתה, עדותו של מנחם שלי היתה מתחמקת ורצופת סתירות, ועל כן דינה להידחות.

            עוד טוענת המשיבה, כי טענת הזיוף שבפי מר יוסי שלי אף היא אינה מזכה ברשות להתגונן, לאור סתירות שהתגלו בחקירתו, במהלכה הוברר כי בהצהרה בפני רשם ההוצאה לפועל הצהיר מבקש זה על עובדות לא נכונות.

            ביחס לטענת הזיוף של גב' איילה שלי טוענת המשיבה, כי דינה להידחות, לאחר שבחקירתה הנגדית הכחישה הגב' איילה שלי את חתימתה על התצהיר התומך בהתנגדות. לטענת המשיבה, באין תצהיר מטעם מבקשת זו, הרי שאין בפיה טענת הגנה כל שהיא, אף לא טענת הזיוף, שהעלו יתר המבקשים.

5.         באשר להתנגדותו של מנחם שלי: